בעיית הקרונית

להגשה הזאת רציתי לעשות משהו שמתבסס על שתי דוגמאות קלאסיות של בחירה - בעיית הקרונית, הבעיה הפילוסופית שמציבה כל מני סיטואציות שבהם צריך לבחור את מי להציל ודוגמא יותר עכשווית - פאק, מארי, קיל. בפאק, מארי, קיל צריך לבחור בין אנשים מוכרים, פורסמים ואפילו דמויות לא אמיתיות (כמו דמות מצוירת למשל) לתרגיל מחשבתי שבו בוחרים בין שלוש דמויות שונות. רציתי לעשות שילוב בין בחירה של את מי להציל / להקריב לאיזה סוגי דמויות מגדירות את הבחירות האלו לפי שתי הדוגמאות שנתתי.

הכנתי את בעיית הקרונית (גרסת רכבת ישראל אבל זה סתם היה לכיף) - משחק לוח לשני שחקנים לפחות שבו כל אחד מקבל באופן אקראי מספר מסוים של דמויות (מוכרות, מפורסמות, ודמויות מצוירות) וצריך למקם אותם על הלוח של השחקן השני. אחרי שמסיימים למקם אותם כל שחקן חוזר ללוח שלו ומתקדם עם הקרונית שלו מתחילת הלוח עד הסוף ועושה את ההחלטות שלו לגבי את מי להרוג.

על הדרך יש גם כל מני קלפים (כמו לחזור להתחלה או לחשוף את הדמויות המוסתרות בקבוצה הגדולה) - המטרה היא להרוג פחות דמויות מהשחקן השני אבל צריך להישאר כנה עם הבחירות שלך. כלומר, אם אתה ממש אוהב את הארי פוטר למשל אתה תנסה לא להרוג אותו. בגלל זה כשממקמים לשחקן השני את הדמויות בהתחלה צריך להתחשב באיזה דמויות יהיה לו קשה להרוג ולמקם אותם לבד כדי לגרום לשחקן להרוג יותר דמויות כדי לשמור על הדמויות האהובות אליו - או להיפך, למקם בהתחשבות לדמויות השנואות על השחקן שהוא היה רוצה להרוג ולמקם אותם עם דמויות נוספות כדי להגדיל את כמות הדמויות שהשחקן הורג.

המטרה שלי הייתה לעורר ולהציף רגשות בבחירות שכל שחקן צריך לעשות - גם במיקום הדמויות ליריב שלו וגם בהחלטות שהוא לוקח בנסיעה של הקרונית. ברור שכל שחקן יכול להתעלם מהדמויות האהובות / שנואות אליו אבל זאת עדיין תהיה החלטה אקטיבית להתעלם מזה.

ראיתי שבקבוצות שמשחקות אחד מול השני בכלל ראו את הרגשות מופעלים כי ממש שומעים מכל השחקנים את ההתלבטויות השונות שעולות. כשהצגתי בכיתה למשל, השחקנים של הקבוצה הראשונה התייחסו למיקום של הדמות שלי בלוח ושמו אותה בראש הלוח כי אמרו שאין סיכוי שהקבוצה השנייה תסכים להרוג אותי.

המסכנות שלי מהתרגיל הם שהייתי צריכה להדגיש יותר זמן להוראות המשחק וכנראה להפשיט אותו טיפה כדי שלא יהיה מסובך וארוך מדי להגשה. הייתי יכולה לעשות את זה אם הייתי עושה פחות שלבים במשחק, מורידה את האלמנטים הנוספים (הקוביה והקלפים) ועם פחות דמויות. אני כן מרוצה מהתוצאות שראיתי גם בכיתה וגם בבית כשביקשתי מהשותפות שלי לשחק את המשחק שהראו שהמשחק בהחלט מעורר רגשות ומכניס את השחקן לסיטואציה שבה הוא גם מנסה לגרום לשחקן אחר להרוג דמויות וגם מנסה להרוג / לא להרוג דמויות משלו, משהו שמוציא צדדים קצת ״דארק״ מכל שחקן.